פסק-דין בתיק ת"א 719-02

1.         בפני תביעה לפיצוי על נזק גוף שנגרם לתובעת לטענתה ביום 16/7/00, עת צעדה במעבר להולכי רגל בקרית שמונה. הצדדים חלוקים בדבר נסיבות האירוע, האחריות והנזק. אין כפירה בכיסוי הביטוחי.

נסיבות ארוע התאונה

2.         בכתב התביעה (המתוקן מיום 28/6/06) מתוארת התאונה כך:

"ביום 16/7/00 צעדה התובעת במעבר משופע להולכי רגל שבין שד' תל חי ובין רח' הגליל בקרית שמונה. במועד בו צעדה התובעת במעבר להולכי הרגל, ביצעו הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מטעמם, עבודות בנייה ושיפוץ באיזור זה (ככל הנראה במסגרת פרוייקט "שיקום שכונות"). פסולת בניין, לרבות אבני חצץ נותרו על המעבר המשופע. במהלך הליכתה החליקה התובעת על החצץ שהיה מפוזר על המעבר וכתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה נפלה ונגרמו לה נזקי גוף, כפי שמפורט בכתב התביעה זה".

3.         התובעת סיפרה בעדותה, כי בעת שהלכה לכיוון ביתה, עברה במעבר הנראה ב-ת/3 (שלוש תמונות). בצילומים נראה מעבר משופע, בחלקו העליון שאריות אספלט ובהמשכו כלפי מטה - עפר. בצידו האחד קיר אבן ובצידו האחר ערימת אבנים הנראות כמשמשות לבניית קיר אבן. בסוף המעבר בחלקו התחתון, רחבה  מכוסה אבנים משתלבות.

            לדבריה, בנו במקום קיר, חומה של בית. 20 שנה היא נוהגת לעבור באותו מעבר. בעת התאונה היו בו חצץ וחזרי. בחלקו העליון הותקן מעקה כדי למנוע מכלי רכב לעבור במעבר, המחבר בין שד' תל חי לבין רח' סלומונוביץ, לשעבר רח' הגליל. החומה שנבנתה היא החומה הנראית בתמונות. אלה צולמו לאחר שובה מבית החולים. בעת התאונה היו במקום חתיכות אבנים, דליים, חתיכות בטון. החצץ והאבנים דרדרו אותה למטה. את החבטה קיבלה ביד שמאל, ידה הדומיננטית. התובעת סימנה את מקום הנפילה על הצילום ת/3 (1), בחלקו התחתון של המעבר.

            באותו יום התכוונה ללכת ברגל לארוע במרחק 500 מ' מביתה. לא היו בסביבה אנשים בעת הנפילה, למעט שני נערים שראו אותה "אבל פחדו". איש לא עזר לה אחרי הנפילה. היא נעלה נעלי ספורט, כהרגלה. בשביל עברה בעבר אלפי פעמים. לפני השיפוצים, השביל לא נראה כפי שנראה ב-ת/3, היא נהגה לעבור בו בבטחה. אין מעבר אחר מרח' תל-חי לביתה מלבד המעבר הנדון. האבנים והבטון שהיו במקום "החליקו לי את הרגליים עד למטרה (צ"ל: "למטה" - ב.ס.) ונפלתי". לדבריה, נפלה מהאבנים ולא מסיבה אחרת, היא עברה במקום בו נראה בתמונות החצץ. היא נפגעה גם ברגליה. היא החליקה, נפלה על הישבן תוך שהיא תומכת ביד שמאל על החיזרי. ההחלקה נגרמה בשל החצץ של הבנייה וחתיכות הבטון שהיו על השביל. אלה לא נראים בתמונות ת/3, לאחר שהמקום נוקה. במעבר היו אבנים ושברי אבנים מהעבודה שבוצעה במקום. בתמונות לא רואים את הפסולת והיו יותר אבנים ממה שנראות בתמונות.

4.         בעלה של התובעת, אלי פלונית העיד, כי במועד התאונה שהה בביתו. הוא שמע דפיקות חזקות בדלת הבית, התובעת תפסה את ידה וסיפרה שנפלה בכביש, במקום בו הם עוברים.

בהתייחסו לת/3 העיד, כי שנים נהג לעבור במעבר הנראה בהן, הנמצא בין שד' תל חי לבין רח' הגליל, משם הוא עובר לביתו. את המעקה הנראה התקינו כדי למנוע מעבר כלי רכב במעבר. המעבר מיועד להולכי רגל. התמונות צולמו ע"י בנו, בנוכחותו של העד, כשבוע לאחר התאונה. להערכתו, 20 שנה הם עוברים באותו מעבר. כולם עוברים בו. כשהגיע למקום התאונה בעת שחזר מבית החולים, ראה את השביל. היו בו חול, חצץ, סלעים וקרשים. בוצעו במקום שיפוצים במסגרתם נבנה קיר.

            העד ערך תרשים (ת/5) וסימן בו את השביל ואת מקום ביתו ברח' אליעזר פרי. בצידו האחר של השביל, נמצא רחוב, שד' תל חי. לפני שיפוץ השביל היה עשוי אספלט. במועד צילום התמונות, השביל היה יותר נקי מאשר במועד התאונה.

5.         עדותה של התובעת באשר למקום הנפילה וצורתה, היתה אמינה עליי. התובעת נחקרה ארוכות וגירסתה היתה עקבית. לדבריה, לא היו עדים לנפילה למעט שני נערים, אשר פחדו. הנערים לא הוזמנו כעדים מטעמה, אך התובעת לא נשאלה אם היא יודעת את זהותם. סביר להניח, כי בעת הנפילה לא חשבה על כך שתזדקק בעתיד לעדים, כדי להוכיח את תביעתה, ולא טרחה לקחת מהם את פרטיהם.

            עפ"י גירסת התובעת, נפלה במעבר משופע, בירידה, שהיה בשיפוצים במועד התאונה. היתה בו פסולת בנין, בעקבות קיר אבן שנבנה והנראה בתמונות שהוצגו. היא נפלה על חצץ ואבנים קטנות. כך גם עדותו של בעלה, לפיה באותה עת בוצעו עבודות בנית קיר האבן, הנראה ב-ת/3. אני מאמינה לתובעת ולבעלה, כי במועד הנפילה היו על השביל חצץ ופסולת בנין שפונו לפני שצולמו ת/3.

6.         נתבעת 3 טוענת, כי עבודות בנית הקיר הנראה ב-ת/3 כלל לא החלו במועד התאונה, אלא רק בחודש 9/00. על כך העיד נתבע 4 (להלן "הקבלן") והמהנדס מטעם נתבעת 3. העדים מפנים לחשבוניות שהגיש הקבלן מיום 11.7.00, בהן לא צויינו עבודות אלה (נ/13 מסמכים 1-5). אין בידי לקבל טענה זו. סביר להניח,  כי במועד הגשת החשבון ביום 11.7.00, נכללו בו אך עבודות שבנייתן הסתיימה באותו מועד. לא סביר, לכלול בהן עבודות בעת ביצוען. מכאן, שאין בחשבוניות כדי להוכיח, כי עבודות בנית הקיר טרם החלו, במועד אירוע התאונה.

7.         גירסת התובעת סבירה והגיונית. נסיון החיים מלמד, שהליכה בירידה, בדרך עפר, בו מצויים חצץ ואבנים קטנות, מועדת לפורענות. התאור, לפיו החליקה על אחת האבנים ונפלה על ישבנה, תוך שהיא מנסה לבלום את הנפילה באמצעות ידה, היה אמין עלי. נפילה באופן זה, אופיינית לדעתי לנפילה תוך הליכה בירידה והחלקה על אבנים.

8.         בכרטיסה הרפואי של התובעת נרשם ביום 16/8/00, כי נפלה בכביש לפני 5 שבועות.

מפי בעלה שמענו, כי סיפרה לו מיד לאחר התאונה כי נפלה בכביש, במקום בו הם עוברים. שניהם העידו, כי שנים הם עוברים באותו מעבר וכי אין מעבר אחר להולכי רגל, בו יכלו להשתמש כדי להגיע לביתם, מרח' תל -חי.

9.         הנתבעים לא הציגו ראיות, שיש בהם כדי להפריך את גירסת התובעת. מ-נ/10 ו-נ/11 עולה, כי מטעם חברת הביטוח של העירייה, נשכרו שרותיו של חוקר פרטי. העובדה, שלא הוצג דו"ח חקירה, מקימה החזקה, לפיה אילו הוצג הדו"ח, היה פועל לרעת הנתבעים.

מהנדס העיר העיד, כי במרחק קצר מאוד מהשביל היו שני גרמי מדרגות שהיו מחברים את המדרכה לכביש. היו מיועדים שני גרמי מדרגות שאחד מהם מוביל לבית ברח' סלומונוביץ, ומפנה ל-נ/10 ו-נ/11. אין בעדות זו כדי לקבוע, כי לתובעת היתה דרך אלטרנטיבית לשביל בו מעדה, כדי להגיע משד' תל-חי לביתה ברח' אליעזר פרי/הגליל, כמתואר ב-ת/5.

10.       מסקנתי הינה, שיש לקבל את גירסת התובעת, הנתמכת בצילומים ת/3 אשר צולמו כשבוע לאחר התאונה ובעדותו של בעלה, לפיה התובעת סיפרה לו, סמוך לאחר התאונה, כי נפלה במקום בו הם עוברים הנראה בתמונות. בהקשר זה יש לציין, כי נתבעת 2 התנגדה להצגת התמונות (ת/3), בנימוק שמי שצילם אותן, לא התייצב כדי להגישן באמצעותו. ואולם בעלה של התובעת העיד, כי בנו צילם את התמונות בנוכחתו. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה בדבר אי קבילותם של הצילומים.